<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כבוד אב ואם פ"ב</h1>
<h2>דף לה.</h2>
המקלל אביו ואמו נסקל, בין איש בין אשה, אפילו לאחר מותם, וצריך עדים והתראה. וכן טומטום ואנדרוגינוס, אם הגיעו לכלל עונשים. ואין חייב עד שיקללם בשם המיוחד. קללם בכנוי, והמקלל אבי אביו אפילו במיוחד, לוקה ולא נסקל. הכם ועשה להם חבורה, בחנק, לאחר מיתה פטור. הכם וחרשם חייב, לפי שאי איפשר לו ליעשות חרש בלא חבורה, אפילו טפת דם יצא בפנים באזן ונתחרש. אם צריכין להקיז דם או להוציא סילון ואין אחר שיוציאנו ברשותם יוציא ויקיז, ואם יש אחר לכתחלה לא יעשה שמא יעשה חבורה.
<h2>דף לו.</h2>
היה אביו או אמו רשעים גמורים, אפילו יוצאים ליהרג אסור לו להכותם ולקללם לכתחלה ודיעבד פטור. עשו תשובה נהרג עליהם אף על פי שיוצאים למיתה. אבל אחר שהכם וקללם אף על פי שעשו תשובה כיון שיוצאים למיתה פטור. ואם ביישן, חייב בקנס המבייש. ומביא הרב מקוצי ראיה, אם לא עשו תשובה דפטור מכיבודם ומוראם מדפריך פרק הרבית [ב"מ ס"ב ע"א], והני מי מחייב בכבוד אביהם, איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאר [שמות כ"ב]. נתחייבו אביו ואמו מלקות ונדוי אף על פי שלא עשו תשובה, אין הבן נעשה שליח להלקותם ולנדותם אם לא היו מסית, שנאמר במסית [דברים י"ג] לא תחמול עליו. מי שנתחייב שבועה לבנו, לא משביעו בנו בשבועת אלה שהרי זה בא לקללת אביו, אלא משביעו שבועה שאין בה אלה. הרג בנו, אין בנו אחר נעשה גואל הדם. ולא הכאה וקללה בלבד הקפידה תורה אלא אף כל המבזה אותם ואפילו בדברים וברמיזה ארור מפי הגבורה, שנאמר [שם כ"ז] ארור מקלה אביו ואמו. ויש לבית דין להכותו על זה מכת מרדות ולענוש אותו כפי מה שיראו.
